<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהודה בן אחותו של רבי יהודה בר חנינא</h1>
<h2>דף קלט.</h2>
בשלהי פרק יש נוחלין שלח חנין בגדתאה מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונת מנכסיו ניסת הבת אלמנתו ניזונת מנכסיו מתה הבת אמר רבי יהודה בן אחותו של רבי יוסי בר חנינא על ידי היה מעשה ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו. ומסקנא דאע"ג דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי כרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות, אלמא לוקח הוי. כיון דהכא איכא פסידא דאלמנה שויוה רבנן כיורש. דחשו חכמים לתקנת אלמנה. כההיא דמי שמת [ק"מ ע"ב] ובנערה שנתפתתה [כתובות מ"ג ע"א] דא"ר אבא א"ר אסי עשו אלמנתו אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין מה הבת אצל האחים היא ניזונת והן שואלים על הפתחים אף אלמנה אצל הבת האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים. דלענין זילותא דאלמנה חמירא ליה מבתו. הכי מסיק בפרק נערה שנתפתתה [שם]. מצאתי דאם הניח אלמנה ובנים בלא בנות דלא שייך למימר גבייהו דין נכסים מועטים שתהא האלמנה ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים. דהא אבעיא ליה לרבי ירמיה [ק"מ ע"א] אלמנתו מהו שתמעט בנכסים. דוקא במקום בנות תיקנו דין נכסים מועטים, אבל במקום אלמנה ובנים לא אלא הבנים והאלמנה ניזונים מן הנכסים בין מרובין בין מועטים עד שיכלו. והטעם מפני שהאלמנה פרנסה שלה אין קצבה. פעמים נמשכים ימי אלמנותה ימים רבים ופעמים נשאת בקרוב לאחר שלשה חדשים. אבל בנות יש שיעור למזונותן עד שיבגרו או דתלקחן לגוברין. ואם בגרו קודם דתלקחן או נישאו קודם בגר שוב אין להן מזונות. דרב ולוי לא פליגי אלא בארוסה. כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה [כתובות נ"ג ע"ב] דמה שעשו אלמנתו אצל הבת כבת אצל האחין לפי שהמיעוט הוא על ידי הבנות. דכיון דיצאו מחזקת היתומים (פחא) [פחיתא] ליה לאינש בזילות הבת מאשתו. אבל כשאין שם בת אלא בנים, והבנים באים בתורת ירושה דאורייתא, והיא באה בתנאי כתובה. וכיון דאין לדבר קצבה אלו ואלו ניזונים עד שיכלו.
ובעיא דרבי ירמיה הכי [פירושה]. אלמנתו מהו שתמעט. היכא דהניח בנים (ובבתו אלמנה) [ובנות ואלמנה]. ואין בנכסים כדי שיזונו כולם עד שיבגרו ויש בהם כדי שיזונו הבנים והבנות לבד האלמנה. מאי. מי אמרינן הואיל ויש להן מזונות אלא שאין סיפק לכולן נקראים מועטים לגבי בנות ומתוך שנעשו מועטים נוציא כל הנכסים מן הבנים, והאשה והבנות יזונו [והבנים ישאלו על הפתחים]. או דילמא כיון דאילו מינסבא לא ממעטא, לא נעשו מועטים הואיל ויש לבנות לזון [עד] אחר שיבגרו, ויהיו הנכסים בחזקת היתומים שיתפרנסו כולם עד שיכלו. ואין פירוש זה כפירוש הקונטרס דפירש. לא ממעטא ומוציאין מן הנכסים לבנות כדי מזונן עד שיבגרו. וכל השאר יורשים הבנים בדין נכסים מרובים. ומחלק הבנים תיזון האלמנה עמהם. והיינו דאיכא בין ממעטא ובין לא ממעטא [וכו']. דהא בין בנכסים מרובים בין בנכסים מועטים תנן הבנות יזונו. והיכן מצינו שיפה כח הבת מכח האלמנה. אדרבה אלמנה עדיפא מבת כדרבי יוסי. פירוש ריב"א הלוי.
